ארוחת החג מתקרבת, מזג האוויר משנה את פניו לנעים יותר, והשולחן מתמלא בסמלים האהובים. מעבר לשפע שעל הצלחת, ראש השנה הוא הזדמנות לשאול: איזה סיפור פנימי אני רוצה לספר לעצמי השנה?
ורוניקה מייזלר, דיאטנית קלינית בשיטת NLP ויועצת לחברת הרבלייף, מסבירה: "הצלחת שלנו היא הרבה מעבר למקור אנרגיה. היא משקפת את הנרטיב הפנימי שאנחנו חיים בו. האם אני מתייצבת מול הצלחת שלי כלוחמת עייפה במאבק אינסופי עם האוכל? האם אני נזהרת כל כך, עד שאני מחמיצה את חדוות הטעם? או שאולי זה הרגע הנכון לעצב סיפור אישי חדש – סיפור של בחירה מודעת, פירגון עצמי ובנייה של תחושת מסוגלות".
במיוחד עבור מי שמתמודד עם קשיים סביב אוכל – רגשות אשמה, דיאטות חוזרות או תחושת חוסר שליטה – ראש השנה הוא הזדמנות פז לכתוב את הסיפור מחדש, ולהחליף את תחושת המאבק סביב האוכל בחוויה של חיבור, הקשבה עצמית והתחלה רעננה.
בני אדם זקוקים למסגרות ולמערכת סמלים, כדי לייצר תחושת שליטה וביטחון. ארוחת ראש השנה היא לא רק הזנה, אלא מרחב חברתי־רגשי שמאפשר לנו להתחבר לעצמנו, לאחרים ולעולם.
אז איך עושים את זה בפועל?
התחלות חדשות לא חייבות להיות מהפכה של ממש – הן נולדות מצעד אחד קטן, מתוכנן ובעל כוונה, שפותח דרך חדשה.
ורוניקה מייזלר חושפת דרכים פשוטות ליישום כבר בארוחת החג הקרובה:
- תנו לעיניים לטייל בין שפע המנות ובחרו מנה סמלית אחת שמייצגת שינוי – זה יכול להיות סלט צבעוני חדש, תוספת לא שגרתית בצלחת או אפילו פרוסת תפוח בדבש, שאוכלים לאט ובמודעות לטעמים ולמרקמים. הרעיון הוא לסמן לעצמכם: השנה אני מחפש ומוצא בחירות נוספות.
- ערכו טקס קטן לפני הארוחה – עצרו רגע עם עצמכם או עם בני המשפחה, נשמו עמוק ושאלו את עצמכם: מה אני רוצה להזין הערב את הגוף, את הלב או את הקשרים בינינו? שאלה קטנה ופתוחה כזו עובדת כמו קסם על המוח שלנו – היא מייצרת מעבר פיזיולוגי של ממש בין שני אזורי בקרה שונים. כשאנחנו אוכלים באוטומט, בלי שאלות, ההחלטות במוח מתקבלות בעיקר על ידי אזור הישרדותי, שמגיב לדחפים מיידיים של "רוצה-לא רוצה" או "טעים-לא טעים". לעומת זאת, ברגע שאנחנו עוצרים, נושמים ומנסחים שאלה מודעת, אנחנו מעבירים את ההגה לידי החלק המפותח יותר של המוח, שאחראי על תכנון, ויסות עצמי, קבלת החלטות ארוכות טווח והצבת כוונה.
במילים אחרות, עצם הטקס הקטן הזה מעביר את מרכז השליטה במוח מהטייס האוטומטי אל מרכז קבלת החלטות גבוה יותר. במקום להגיב מתוך דחף, אנחנו בוחרים מתוך מודעות. כך, פעולה פשוטה של עצירה ושאלה אחת נכונה יכולה להפוך את הארוחה מחוויה אינסטינקטיבית לאירוע מודע ומשמעותי.
- תוציאו אנשים אחרים מהצלחת שלכם – לא פעם סביב שולחן החג מתגנבים גם משפטים כמו “זה יותר מדי בשבילך, "את בטוחה שאת צריכה את זה?" או “בוא, תאכל עוד קצת, מגיע לך". לרוב הם נאמרים מתוך אהבה או דאגה, אבל בפועל הם עלולים להצית מחדש את תחושת המאבק והאשמה הפנימית ולחזק דפוסים של חוסר שליטה.
הערות כאלה מפעילות בנו את המבקר הפנימי – קול שמחזק חרדה ושיפוטיות עצמית. ברגע שהמבקר הזה מתעורר, אנחנו נוטים לעבור ממצב של בחירה מודעת למצב תגובתי: או אכילה מתוך מרד ("אני דווקא אוכל!") או הימנעות מתוך לחץ (“אני חייבת להוכיח שליטה”). בשני המקרים, השליטה נלקחת מאיתנו.
מיסגור מחדש – אחד הכלים שכדאי לנו לאמץ במקרים אלה זה לעשות Reframing (מיסגור מחדש) ולהפוך את המשמעות. למשל, כשאתם שומעים “אולי זה יותר מדי", תתרגמו לעצמכם כך: "הוא מתכוון להגיד שהוא דואג לי, אבל אני מחליטה מה מתאים לגוף שלי.” כך המילים שלו מחזקות את עצם הבחירה שלכם, במקום לפגוע בה.
- הפכו את השולחן למרחב של שיתוף – שולחן החג יכול להיות טקס משפחתי שמזין לא רק את הגוף אלא גם את הקשרים. הזמינו כל אחד לבחור סמל מהמסורת: תפוח, רימון, דג או סלט צבעוני, ולספר מה הוא מסמל עבורו השנה. פעולה פשוטה זו מחליפה את הפוקוס מ'מה יש בצלחת שלי' ל'מה אנחנו חולקים יחד', מעלה תחושת קירבה ושייכות, והופכת את הארוחה ממפגש קולינרי בלבד לסיפור משפחתי חדש שבו כולם שותפים.
- הגדירו כלל אישי קטן להמשך – לא מהפכה, אלא צעד עדין, כמו להוסיף ירק אהוב לכל ארוחה או לשתות כוס מים לפני מילוי נוסף של הצלחת. כלל פשוט כזה מייצר תחושת מסוגלות ומחזק את ההרגלים. כל הצלחה קטנה מפעילה את מערכת התגמול במוח ומחזקת את תחושת השליטה והביטחון הרבה מעבר לחג.
חג שמח!
